החיים שלכם מחכים לכם

לא תמיד קל להכיר בכך שמשהו לא עובד, זה לא עניין זמני וזה לא משהו שאפשר לטאטא מתחת לשטיח. זה הולך אתכם תקופה וזה נושא שכנראה צריך לדבר עליו, להבין אותו. זה עניין שדורש טיפול.

החיים מחכים לכם, הם מחכים לנוכחות שלכם, בלעדיכם הימים פשוט חולפים.

בלי תשומת הלב שלכם אתם כאן, אבל אתם לא באמת כאן, אתם מתפקדים, אבל משהו מכווץ את שמחת החיים בפנים ולא עוזרות כל המחשבות ביניכם לבין עצמכם במכונית או רגע לפני השינה. 

כשהעניין לא מטופל, אתם מזהים שפתאום לא בא לכם כל כך לפגוש חברים. במפגשים כששואלים אתכם מה קורה, אתם שפופים, לא בטוחים מה לומר, מנסים למלמל משהו ולהעביר נושא. זה יושב עליכם. 

הסיבות לקושי שלנו תמיד נראות בעייתיות מידי, אישיות מידי, קשורות בכל כך הרבה גורמים ואנשים שכבר נדמה שאין הרבה מה לעשות לגביהן. זה סוד קסמה של נפרדות.

אם זה מה שנדמה לכם, אז כדאי לזכור: 

מצב הרוח שלנו, העבודה, המצב הכלכלי, המוכנות למצוא קשר זוגי, היחסים, בני הזוג שלנו, התנהגות הילדים, בעיות השינה, החרדה, חוסר השקט או הסיפוק כולם משקפים את הגישה שלנו לחיים וכשהגישה משתנה - החיים משתנים.

בכל התמודדות או קושי שלכם יש שני גורמים עיקריים שמשפיעים על ההתפתחות שלכם והם הראשונים שאליהם יש להתייחס:

1. החשיבה שלכם – החשיבה שלכם ביקורתית או יצירתית, ממריצה או משתקת, בונה או מדכאת ועד שלא תהפכו להיות הבעלים שלה, במקום שהיא תנהל אתכם, לא תמצאו השראה, כוחות או חופש פעולה אמיתי.

2. הכנות שלכם – כנות היא אינה מתנה לאחר. היא הכלי האפקטיבי ביותר שיש לאדם ליצירת חיים אמיתיים. 

תתחילו עם כנות מוחלטת לגבי מצבכם, איך אתם באמת מרגישים, מה מצב הקשר, ממה אתם באמת פוחדים, מה נמצא באוויר שעליו לא מדברים ומשם זה רק יכול להתקדם. 

שמחה וסיפוק לא דורשות הצלחה חיצונית, הם בסך הכל ביטוי של שלמות עם עצמכם.

אז להרגיש שלמים עם עצמכם זהו לא דבר קל כשמתפשרים, אבל לא חייבים להתפשר. כל קושי או משבר הם הזמנה, אולי קצת משונה להבנה חדשה, התנהלות שונה ומשם לפרק הבא של חייכם.

הכל נמצא כאן בפנים, כל הקשיים והפתרונות אז אם אתם מספיק חשובים לעצמכם, אפשר הפעם לעשות משהו עבורכם, שיחסוך לכם זמן, כאב, בלבול ותסכול ופשוט להגיע, ההזמנה אליכם פתוחה. 

החיים מחכים לכם, למה אתם מחכים?

פרטים לגבי מפגשי מיקוד ותרפייה בתל אביב

מור 0546899529

אהבתם? עשו לייק:

Mor Argy | תרפיסט עכשווי

http://www.facebook.com/MorArgy

מה מרגישים כשמתחילים למצוא את היעוד?

את היעוד שלכם ניתן לזהות ע"י שני סוגי רגשות: 

1. פחד

2.התרגשות.

כולנו מתרגשים מהגשמה של חלום או רצון שדוגר לו בפנים אבל לא תמיד מודעים שבדרך להגשמה אנו עלולים לחוות תחושות נוספות.

כאשר אנחנו מתחמקים מהגשמת היעוד שלנו או שינוי שהנפש רוצה, נחווה תחושות של שעמום, שחיקה, עצב או מיצוי. נמצא את עצמנו לא מתוגמלים בצורה נאותה או לא מרוצים מקשרים חברתיים ורומנטיים.

כאנחנו צועדים לכיוון חדש של גדילה, פחד יהיה רגש דומיננטי.

רק המחשבה על האפשריות החדשות עלולה להציף פחד, מכיוון שהמשמעות של להיכנס למערכת יחסים חדשה, לבחור מסלול לימודים או לחפש עבודה חדשה משמעותה היא לצאת להרפתקאה והרפתקאות חדשות מביאות איתן תחושות חדשות כמו אי ודאות ואי ידיעה.

איך אתם מתמודדים עם התחושות הללו הוא מפתח חשוב. האם אתם מצליחים לראות מבעד לפחד או שהוא משתק אתכם?

בפרק החדש של חייכם אתם עומדים לחוות חוויות חדשות, סביר להניח שיהיו ציפיות חדשות מכם, אתגרים חדשים והתחושה הזו של פגיעות היא מה שגורם לרובנו לסגת חזרה למקום "הבטוח והישן"

זהו מנגנון הגנה ישן של פחד והימנעות והוא זה שאחראי לרוב תחושות התקיעות בחיים.

אז בתור צעד ראשון כדאי להכיר בכך שהגשמה של חלום תביא איתה סיפוק ואושר אך גם תעורר חששות, תחושת אי ודאות וספק עצמי שעלולים לצוף בצורה חזקה ולנסות לשכנע אותנו לסגת, לוותר ולחזור למקום המוכר.

אם החלטתם שאתם צועדים לכיוון חדש, סביר להניח שהחיים שלכם יראו כמטוטלת:

בצידה האחד - פחד שגורם לשיתוק ושימור הישן, ובצידה השני התרגשות והתשתוקקות גדולה למשהו חדש.

איך עוברים את זה?

אומנות החיים היא ביכולת לכבד את תהליך הגדילה הטבעי הזה. לזהות את הרגשות הללו ולברר איך אפשר להתקדם איתן.

נכון, צעדים אמיצים לכיוון של גדילה יביאו להצפתם של פחדים, אך ההתגברות עליהם שווה, שווה ביותר.

מעבר לפחדים הללו נמצא סיפוק, תחושה של ביטחון עצמי גובר והולך. כאשר אתם נענים לקריאה הפנימית להמשיך הלאה, לבצע שינוי בחייכם, אתם אומרים כן לכוח החיים שלכם שתמיד מזמין אתכם לסיפור האהבה הבא, לפרק הבא בספר, לגדול ולהתחדש.

אז תתחדשו 

 תרפיסט עכשווי | Mor Argy
https://www.facebook.com/MorArgy

לפרטים על מפגשי מיקוד ותרפיה בתל אביב:
מור 054689952

טהוניה - על עוצמה ונפרדות

זה חשוב להיות עוצמתי אבל מה אם זה הופך אותך לאי בודד? 

טהוניה היא אישה חזקה, אי אפשר שלא להעריך בחורה בת 25 שהצליחה להתגבר על מאבקים לא פשוטים בבית האח הגדול ולזכות בחיבת הקהל. 

טהוניה לא פוחדת מעימותים. למעשה וויכוחים עם דיירים כמו גילי ולאון חיזקו אותה ובזמן שהם התקיימו היא הצליחה לבסס מעמד חברתי חזק, אבל משהו אחר מתחיל לערער את העוצמה הזו שלה. דווקא עכשיו כשאש העימותים שוכחת היא מרגישה לבד.

טהוניה מייצגת עוצמה של לוחם. אישה שהשריון הרגשי שלה חזק, הוא מגן עליה מעוינות, גידופים והערות גזעניות אבל שריון הוא שריון וכמו שהוא מגן, הוא גם גורם לבדידות עצומה.

מה בין לוחם למנהיג?

מה שמגן בימי מלחמה הופך למכשול בימי שלום.

עכשיו כשמה שנותר לה זה להינות ממעמדה החזק, לבסס מעמד של מנהיגה ולהגדיל את מעגל החברים שלה בבית, נראה שמשהו חסר.

השריון שכל כך הגן עליה, מתגלה כחרב פיפיות והוא מונע בעדה מלהיות אדם פתוח וזמין לתמיכה ואהבה.

השריון הפך אותה לדמות שמתקשה להתקרב לאנשים בבית ולהרגיש שייכת - איתו היא פשוט "מסורבלת" חברתית.

אני כותב על טהוניה כי מה שהיא מייצגת נכון לתהליך שרבים מאיתנו חווים.

בגיל ההתבגרות, אצל רובנו חל שינוי שהפך אותנו לאגרסיביים יותר. מהוויה של ילדים רכים ותמימים, האישיות שלנו החלה להרכיב אט אט שריון רגשי. כזה שעזר לנו להתגונן מבריונות בבית הספר, לפתח דיסטנס בצבא ולפתח אישיות חזקה, לפחות למראית עין.

אבל מה עכשיו? מה קורה כשהכל בסדר? כשאין הצקות? כשהמעמד החברתי מבוסס? האם אנחנו מצליחים להרגיש קרובים לאנשים? לבטוח? להעמיק חברויות?

טהוניה עומדת בצומת דרכים ועומדות לרשותה שתי אפשרויות:

1. לייצר ריבים וויכוחים ולהמשיך ליצור את התחושה של עוצמה דרך שימוש בשריון ולהוכיח שהיא חזקה בויכוחים קולניים ולא נשברת. (השריון מת שהיא תבחר באופציה מס 1)

2. להסיר את השריון ולגלות חלקים חדשים באישיותה, עוצמה חדשה – עוצמה של רכות. (השריון מת מפחד מאופציה מס 2)

אם טהוניה לא תשכיל להסיר את השריון ולהתקרב לאנשים, היא תמשיך לריב וסביר להניח שזה יתחיל להימאס לחברים בבית ולצופים, בעצם לכולם כולל לטהוניה עצמה.

אם היא תקבל את ההזמנה שהחיים מציעים לה היא תצטרך:

לצחוק יותר, להשתטות יותר, להבליג על כעסי עבר ולהכיר שעוצמה אמיתית לא תלוייה בעוינות וריחוק.

קירבה רגשית לאנשים היא עוצמה בפני עצמה וללוחמת כמו טהוניה זה לא יהיה קל.

אני מקווה שהיא תקפוץ על ההזדמנות להתבגר ולראות שהחיים הרבה יותר מעניינים כשאדם יודע ללבוש שריון אבל גם להתפשט.


Mor Argy | תרפיסט עכשווי
https://www.facebook.com/MorArgy

לפרטים על מפגשי מיקוד ותרפיה בתל אביב:
תרפיה עכשווית - מור 054689952

זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי

לפעמים הערך הכי חשוב שמקבלים כשהולכים לייעוץ או טיפול הוא להתחיל ולהרגיש מחדש מה אנחנו רוצים/צריכים. 

כולנו נולדנו עם בהירות לגבי התחושות שלנו - כשטוב לנו צחקנו, כשרע התפרץ לו בכי. עם השנים החיבור לתחושות הללו קהה - ולעיתים נדמה שקשה לנו לשים את האצבע ולהגדיר - מה חסר? מה הלב רוצה. 

קל לנו לומר מה אנחנו לא רוצים, אך להתחבר לתחושות ולבהירות הפנימית שיודעת מה טוב לנו בכל רגע; מה חסר ללא תחושה של אשמה, קשה הרבה יותר. 

הבהירות שבאה לידי ביטוי ברגש חיי יותר בגוף ובהירות מחשבתית, היא מפתח לאושר והגשמה – מצב רגשי שמגייס עוצמות פנימיות המייצרות שינוי.

פתאום הטלפון מצלצל, פתאום חבר מציע עזרה או עצה - אנחנו פתוחים, כנים לגבי מה שקורה והחיים קורים דרכנו.

המיקוד בתרפייה עכשווית הוא על התעוררות התחושות הללו מחדש, אם דרך שיחה או דרך חניכות אנרגטיות יחודיות המתחילות תהליך של ניקוי רגשי ומנטלי – תהליך של התעוררות המודעות והקבלה של הצרכים הייחודיים שלנו.

כשהם מתעוררים לחיים, גם אנחנו מתעוררים לחיים וזה כל מה שאפשר לבקש לעצמנו.


Mor Argy | תרפיסט עכשווי
http://www.facebook.com/MorArgy
לתיאום מפגשי מיקוד ותרפיה
מור -0546899529

דוברי שפות - את שפת הנפש שלכם אתם מכירים?

כשהייתי בן 8, שלחו אותי הוריי ללמוד לדבר אנגלית אצל אמא של דודה אהובה שלי. היא הייתה אישה בריטית מבוגרת, שהגיעה ארצה בשנות ה-50 אך מעולם לא הפכה לישראלית. הגינונים, הכיבודים, הבית והאווירה היו אנגליים לגמרי. וכך הייתי מגיע אליה כל שבוע, היא הייתה מכינה לנו תה, מגישה עוגיות והיינו פוצחים בשיחה.

אני זוכר את הישיבה איתה. אני זוכר שיותר מלקסיקון המילים באנגלית שגדל, למדתי משהו נוסף; אופן הישיבה, איכות ההקשבה, הגישה, אופן הדיבור - היו חלק מהלימוד. יותר ממילים, למדתי תרבות. למדתי לדבר, אך גם למדתי - "להיות באנגלית". 

אחרי שנים רבות, המפגש הזה התברר כבעל ערך רב, כשפגשתי את מי שהייתה בת הזוג שלי – אמריקאית שהתגוררה באנגליה, איתה חייתי במשך חמש שנים בסביבה אנגלית, שהרגישה כמו בית שני עבורי.

שפה היא יותר ממילים, והבנה היא יותר מהיגיון. כשאנו באים להכיר את עצמנו, אנחנו פוגשים את חוויית החיים שלנו. כבדות, תסכול, עצב וחוסר שקט הופכים לאויבים קטנים, שעליהם אומרים לנו שכדאי להתגבר, להעלים, להעביר, אך תחושות ורגשות הם שער, הזמנה שלנו להעמיק ולהכיר את הטבע המקורי שלנו, את הרצונות האישיים.

אם אנחנו רוצים להיות בקשר עם עצמנו, אין שום אופציה להדחיק את התחושות או להתעלם. יש לבוא ולהקשיב, לשבת ולהרגיש – מהי תחושת הכבדות הזו? על מה העצב?

העולם הפנימי מדויק. מאחורי כל תחושת כבדות או עצב עומדת דרישה שהחיים יהיו אחרת ממה שהם – וזהו שורש כל סבל פסיכולוגי.

נסו זאת בעצמכם והיווכחו. כאשר אתם מרגישים עצוב, שאלו את עצמכם מהי הדרישה הפנימית שלא נענית? מהו הרצון הפנימי שלא מתקיים?

אין דרך עוקפת לעצמנו. אושר אינו דבר שנחווה דרך התעלמות או ניסיון סיפוק של חלומות שהמדיה הפרסומית מוכרת לנו. אושר הוא התחושה הבסיסית, כוח החיים הטבעי שלנו כשאנו חיים את חיינו, כשאנו יודעים להקשיב לשפה הפנימית של הנפש ולנוע לאורה.

יש בכולנו מקום יודע – יודע שאנחנו יותר ממה שנראה, יודע בדיוק מה הוא רוצה. כדי להכיר בו, צריך ללמוד את השפה.

אז החדשות הטובות הם שאתם לא צריכים להשקיע בקורס ערב לשפות בברליץ – בית הספר הוא כאן וקורסים מתחילים בכל רגע.

נחוצה רק נכונות לעצור ולהרגיש.

לא להבין, לתאר או לנתח, לא להסביר או לתת מילים.

פשוט לנוח אל תוך התחושה בגוף, כאלו היתה ספה נוחה ולשים לב:

איך מרגישה היציבה? מה קורה בחזה? מה לוחשת הנשימה?

ולזכור שיש חלק בכם שיודע את השפה, יודע שתבונה רגשית מתגלה בדממה.

הצטרפו לדף שלי: http://www.facebook.com/MorArgy

האם אתם מעוניינים?

להיות מעוניינים זה טוב. "להיות בעניין" נחשב לחוויה חיובית במציאות שלנו: אני כאן, אני בעניין, אני פתוח ומוכן להשתתף – אחלה הצהרה. התחלה טובה.

עניין, כשהוא גירוי לתנועה ולעשייה, כשהוא ניצוץ פנימי שמוביל להתלהבות וליצירה חדשה בחיינו, הוא חוויה מרגשת. אבל עניין ככה סתם, בכל דבר שצץ מול עיניי או במחשבותיי - הוא מצב מנטלי מרוקן.

למרות זאת, נראה שרובנו לא שמים לב עד כמה תשומת הלב שלנו מוסחת, על ידי פרסומות, שלטי חוצות, תכניות טלוויזיה, פייסבוק או מחשבות טורדניות, ועד כמה זה צובע את חוויית החיים שלנו, או נכון יותר - מקהה אותה.

עניין הוא ביטוי מעודן של ציפייה או השתכשכות התודעה בפנטזיה – הגוף שלנו כאן, אבל התודעה שטה לה למחוזות אחרים, לפעמים אל עתיד דימיוני ולעיתים אל העבר, בנוסטלגיה. זה כל כך שכיח, שאנו כלל לא שמים לב.   

מעקב וחיפוש אחר בן או בת זוג באתרי היכרויות יכולים להיות דוגמא טובה לחוויה בה קשה לצאת שלמים. איך שלא נשחק עם זה - העיסוק הזה נשען על הנחות יסוד של חוסר, כגון: "אני לא שלם", "אני חסר משהו, ואני מחפש אותו פה".

כשלי יוצא לגלוש באתרים האלה, אני עושה זאת בהרגשה לא קלה, בידיעה עמומה שנראה ששכחתי משהו, שכחתי את עצמי.

אין כל רע באתרי היכרויות, אני פשוט בעד שלמות פנימית וזיכרון שאנחנו ותחושת השלמות המולדת שלנו לא תלויים במושא חיפוש מסוים – וזו הנחה שחשוב שתהיה מעוגנת בנו בבטחון.

עניין הוא דבר אישי, ועד כמה שדברים יכולים להיות שלי – עניין או תשומת לב הם הדבר הכי שלי שיש. את תשומת הלב שלי אני מכוון עד כמה שאני יכול, אך בעולמנו המהיר האתגר רק מתעצם.

עניין הוא בעל עוצמה עצומה, לגלות עניין במישהו מעניק לו המון כוח. עניין הוא תשומת לב, ותשומת לב היא, למעשה, חיים: אפשר לראות זאת בדרך בה מגיבים אליה ילדים.

עם ההבנה הזו, אני מתבונן ומנסה בכנות לענות, במה תשומת הלב שלי ממוקדת רוב הזמן. האידיאל הוא, כמובן, שתשומת הלב שלי תוקדש לדברים אותם אני מעוניין לפתח, לפתור, לגדל, לאהוב, שתשומת הלב שלי תוקדש למה שאני רוצה להגדיל בחיי, לתת לו חיים. האם זה מה שאני מצליח לעשות רוב הזמן? לא בטוח.

מה אני מנסה לומר:

התחלה מפתיעה: מקור האושר והסיפוק הכי גדולים שלנו נמצאים בנו, ואם להיות מדויקים - באזור הבטן התחתונה; ואפילו יותר מדויק - מתחת לטבור. תשומת לב נכונה מאפשרת לו להתגלות ולגדול.

המשך קצת מאכזב: לוקח לו זמן להתגלות, ודרושה תשומת לב ממושכת.

ההבטחה הגדולה: זה שם.

ועכשיו, ברצינות:

תשומת הלב שלנו היא כלי הרכב, שרביט המנצחים שלנו בדרך לגילוי עצמי וסיפוק, כאשר תשומת הלב שלנו מוקרנת החוצה למושאים חיצוניים או לחשיבה אבסטרקטית, אנחנו חשים אבודים, מבולבלים, כאילו חסר בנו משהו, אנו שוכחים את עצמנו, מסתכלים החוצה מהחלון.

כאשר תשומת הלב או ההכרה פונה פנימה וצופה בעצמה, מתחיל קסם, שלא יכול להיות מוגדר במילים. אל תשאלו אותי למה, זה פשוט קורה.

בתור התחלה, תרגול של מדיטציות יכול להעיר את הקסם הזה, שמוצע לכולנו כל הזמן. בתור המשך, תשומת לב המכוונת נכון חוסכת ביזבוז של אנרגית חיים בכל תחומי החיים שלנו (לא רק בזמן מדיטציה), ומעוררת אותנו לחיים מאוזנים, בהם - כפי ש"תכננו" אותנו - ההכרה האנושית חווה את עצמה דרך כל מערכות החישה והתבונה האנושיים שלנו.

כרגע, 80% מאנרגיית החיים שלנו מרוכזים במרכזים הראייתיים והמנטליים. יש מרכזי חישה נוספים אשר רדומים, וכשמופנית תשומת לב אליהם, הם מתעוררים, וחוויית החיים משתנה: אנו מתחילים להיות אינטואיטיביים יותר, רגישיים יותר, שקט גדול מתגלה, סיפוק, ובת צחוק עולה ללא סיבה.

כל אנרגיית החיים, שעד היום פוזרה לכל עבר ללא הבחנה, נעשית לפתע ממוקדת פנימה, חוזרת "הביתה" - בחזרה לעצמה.   

מוזמנים לתרגל מדיטציות אקטיביות איתי פרטים בלינק הבא:

http://www.facebook.com/events/552968111386154/

אומללות זוהי רק אופציה

אומללות זוהי רק אופציה. אם יש משהו שלמדתי מאושו זה שאומללות היא רק אופציה. אך לומר את האמת, לא למדתי את זה דרך ההבנה שאולי תעלה כאן מקריאה של מילים, למדתי את זה כתוצאה מחוויה שרובנו לא חווים באורח החיים המודרני.

למעשה, דרך החיים כאן מכוונת את כולנו לסדר יום מאד מסוים, שמונע מאיתנו לחוות את הטבע האמיתי שלנו - והוא ממש לא אומלל. הוא אפילו לא ממש מתרגש מרחמים עצמיים, פרידות כואבות, הקרבה או אפילו טוב לב. זה ממש לא העניין.

הטבע האמיתי שלנו הוא שמחת חיים, חיות פועמת. אך כמו שעננים יכולים להסתיר את השמש, כך התנהלות ודפוסי חשיבה ממכרים יכולים להדחיק את החיות הזו, להפוך לתפיסת עולם, ועם הזמן - להפוך לשריון רגשי בגוף.

רוב מערכת הערכים המקודמת ע"י תקשורת ההמונים וההתניות החברתיות מכוונת לסיפוק צרכים בסיסיים, ביטחון פיזי וכלכלי והעשרה תרבותית די שטחית. היא אינה עוזרת לאנשים לענות על שאלות יסוד בנוגע לאושר, המיקוד הוא בהישרדות.  

אומללות זוהי רק אופציה, ואני כותב זאת כי קל לשכוח את האמת הזו. העולם החיצוני מציע ערב רב של פרסומות, תוכניות טלוויזיה ורעיונות המבססים את התפיסה שכולנו חסרים, אנשים בדרך לשלמות לאושר ולסיפוק כאשר האמת הפנימית שמתגלה בדיוק הפוכה.

אני אוהב אומנות, מאד אוהב מוזיקה אבל עם כל האהבה תמיד חשתי בעיקר בתקופות שמחות  שרוב השירים וביטויים אמנותיים אחרים, שצובעים את חיינו, הם ביטויים של קורבנות, פסימיות וניהיליזם שיכולים להטעות ולגרום לנו להאמין שהקיום האנושי הוא חווית חיים קודרת שכולנו נידונו לחוות.

טוב, יש בזה אמת מסוימת, בהתחשב בזאת שכולנו נולדנו לחברה שזו שפתה ומכאן שיש לכך כוח, אבל שפה חדשה נולדת. למעשה, היא תמיד נולדה למי שחיפש את האמת בעצמו, והיא מוגשת לנו כל עוד יש רצון כן וחשיפה למקורות הזנה נכונים.

אולי זו יכולה להיות נקודת התחלה טובה כשבאים לבדוק מה מזין באמת, ולא מדובר כאן רק על אוכל, מדובר על כל מה שנכנס ויוצא מאיתנו, ובעיקר על מערכת העיכול שלנו, מערכת העיכול הרגשית.

אצל אושו, מה שנוצר הוא סביבה מעצימה, בה קבוצת אנשים מקיימים סדנאות ניקוי רגשיות ותרגול של שחרור הגוף והתבוננות. זה בא, כמובן, עם מזון חדש – מקור השראה נוצץ בדמות המאסטר, שרק ישיבה בחברתו הציתה זיכרון נשכח של שקט ושלמות פנימית לא מותנית. אך היום המאסטר לא נמצא בגוף אחד, אבל רוחו חוגגת כאן התעוררות חדשה דרך מורים רבים.

למי שמחפש - הדרך תתגלה, כי הטבע האמיתי של חיינו נהנה מהכרה ורוצה להתגלות, גם אם כרגע הוא קצת כלוא בתפיסות ישנות, הרגלי חשיבה מוטעים ועיסוק בהישרדות. לאדם שטעם את הנקטר המתוק שבבסיס הווייתו, שום משרה במגדל משרדים מהודר לא תקרוץ וגם שמה של אריאלה ממפעל הפיס לא ממש ירגש. הוא יודע שזה לא נמצא שם.

לדפוסי החשיבה הפרקטיים, שרוצים להפוך את מה שנכתב כאן לדוקטורינה ליישום, אני רק אומר שתנועה של הגוף חשובה, שביטוי רגשי אותנטי הוא "מאסט" ושניקיון המרחב המנטאלי שלנו הוא הבסיס לפניות אמיתית לחיים מלאים.

כלי הניקוי הם רבים, והם מוצעים כאן בשפע: סדנאות מדיטציה ותרפייה למיניהן. אך בתור התחלה, רק לזכור שאומללות היא באמת אופציה ולא חובה, שהבסיס לכל דחף יצירתי הן תשוקה ושמחה, יכול להיות מצפן להתחלה טובה – עשו מה שמשמח, קבלו את העובדה שמה שאנו מקבלים או לא מקבלים בחיינו הוא בסך הכול שיקוף של צרכים פנימיים, לפעמים לא מודעים.


אף אחד לא נמשך לאומללות. אומללות ורחמים עצמיים משרתים רק אמת יחסית של צדק אישי ולא את הדבר האמיתי, והדבר האמיתי הוא היחיד ששווה חיפוש.